גמרא
פירוש
{ויקרא כ״ב:כ״ז} אוֹ כֶשֶׂב אפְּרָט לְכִלְאַיִם אוֹ עֵז בפְּרָט לְנִדְמֶה כִּי יִוָּלֵד גפְּרָט לְיוֹצֵא דּוֹפֶן שִׁבְעַת יָמִים דפְּרָט לִמְחוּסַּר זְמַן תַּחַת אִמּוֹ הפְּרָט לַיָּתוֹם.
הַאי יָתוֹם כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבי׳ ״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
6 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
7 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
8 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
משנה. יא. השוחט לנכרי, שחיטתו כשרה. אע״פ ששמענו שחשב הנכרי על השחיטה לשם ע״ז, כשרה, כיון שהשוחט לא חשב עליה, דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן, דלא ילפינן חוץ מפנים, אע״פ שמצינו בפנים במחשבת פגול דאיכא תנא שאומ׳ שהבעלים מפגלים הזבח אע״פ שהכהן השוחט כוונתו להכשר, ומוכח מזה הפסוק דכתי׳ המקריב אותו לא יחשב לו פגול יהיה, אפי׳ הכי לא ילפינן איסורי עבודה זרה משם. ור׳ אליעזר פוסל. בין ששמענו מחשבת הנכרי בפירוש, בין שלא שמענו, דסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה, וילפינן חוץ מפנים. מחצר כבד. שהוא יותרת הכבד שתרגומו חצרא דעל כבדא, ואע״פ שאין לגוי בבהמה אלא חלק מועט. אמר ר׳ יוסי קל וחומר וכו׳. מקשי בגמרא היכי קאמ׳ מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין, הא כתי׳ ויאכלו זבחי מתים, מה מת אסור בהנאה אף תקרובת עבודה זרה אסורה בהנאה. ומתרץ לה הכי קאמ׳ ר׳ יוסי קל וחומר, ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין מעבודה לעבודה בארבע עבודות, אין הכל הולך אלא אחר העובד, מקום שאין המחשבה פוסלת בחולין מעבודה לעבודה אלא בשתי עבודות, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט. והכי פירושא, ר׳ יוסי סבירא ליה דאפי׳ בקדשים אין כח בבעלים לפגלן, אלא בכהן השוחט או המקבל או המוליך או הזורק הדבר תלוי, ורוב החכמים סוברין כן, ועל זאת הסברא ר׳ יוסי בונה קל וחומר, מה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין אפי׳ מעבודה לעבודה בכל אותן ארבע עבודות, שהן קבלה והולכה וזריקה והקטרה, שאם חשב בשעת שחיטה על מנת לקבל דמה שלא לשמה, או להוליך דמה שלא לשמה, או להקטיר חלבה שלא לשמה, או לזרוק דמה שלא לשמה, הזבח פסול, אע״פ שלא יעשה, ואע״פ שיש בהן חומרא זו, אפילו הכי מקילינן בהן שאין הכל הולך אלא אחר העובד ולא לאחר הבעלים, דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן, מקום שאין המחשבה פוסלת בחולין מעבודה לעבודה אלא בשתי עבודות, והן זריקה והקטרה, שאם חשב בשעת שחיטה על מנת לזרוק דמה לע״ז או להקטיר חלבה לעבודה זרה, אפי׳ לא יזרוק ולא יקטיר מיפסלא הבהמה, אבל אם חשב בשעת שחיטה על מנת לקבל דמה לע״ז או להוליך דמה, לא מפסלא הבהמה בכך, לפי שלא מצינו לשתי עבודות אלו זכר בפרשיות המזהירות על עבודה זרה, אלא זריקה והקטרה, ועוד דאפשר לעבוד עבודה זרה בלא קבלה והולכה, כגון שישחוט לפני עבודה זרה או על קרני הצלם, וכיון שמצינו קולא זו במחשבת חוץ, דין הוא שנקל בזה שלא יהא הדבר תלוי אלא בשוחט, דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן, דאע״ג דשמעיניה לנכרי שהוא בעליו שחשב עליה לעבודה זרה, לא מיפסלא הבהמה אפי׳ באכילה, וכל שכן בהנאה. ועדיף השוחט בהמה על מנת להקטיר חלבה לעבודה זרה או לזרוק דמה לע״ז מהשוחט בהמה בלא שום מחשבה כלל אבל בשעת זריקה או הקטרה מתכוין לעבודה זרה, דהתם לא מיתסרא הבהמה כלל, לפי שאחר שנשחטה בהיתר מי יוכל לאסרה, הרי אינו עושה שום מעשה בגוף הבהמה, אבל השוחט על מנת לזרוק לעבודה זרה או להקטיר לע״ז, בשעת מעשה מזכיר שם עבודה זרה עליה, אע״פ שאין השחיטה לשם ע״ז. ולעולם אין מחשבת עבודה זרה אוסרת אברי הבהמה אלא בשחיטה בלבד, או בשעת שחיטה במחשבת זריקה והקטרה, ואפי׳ לא יזרוק ולא יקטיר, כיון דחשב בשעת שחיטה מקריא זבחי מתים.מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
הערות
Gemara
Peirush